פסק-דין בתיק ת"א 2751-12-08

1. התובע, יליד 13/11/84 בן 27 כיום, נהג משאית בהכשרתו, עתר נגד הנתבעת לפיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - החוק), בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, בתאונה שאירעה לו ביום 22/12/07 (להלן - התאונה).

2. אין מחלוקת בשאלת החבות על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן - החוק).

3. ד"ר יון מונה כמומחה מוסכם בין הצדדים בתחום האורטופדי לצורך הערכת נכותו של התובע כתוצאה מהתאונה (להלן - המומחה).

המומחה קבע בחוות דעת מיום 15/07/09, כי לתובע נותרה נכות אורטופדית צמיתה בשיעור 10% כתוצאה מהתאונה (חוסר איחוי של שבר בעצם הסירה בכף יד שמאל, אשר כתוצאה ממנו נותרו לתובע הגבלה קלה בתנועות), על פי סע' 35(1)(ב) והסיפא לסע' 41(10) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956. בנוסף קבע המומחה, כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה בגין הפגיעה בכתף שמאל.

4. ב"כ הצדדים חלוקים באשר לגובה הנכות הרפואית, השפעת הנכות על תפקודו של התובע וכן באשר לפריטי הנזק וגובהם.

5. לאחר שמיעת עדויות התובע והמומחה וטיעוני ב"כ הצדדים, ועיון במסמכים הרלוונטיים, שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות:

5.1. נכות רפואית -

התובע חולק על קביעת המומחה לעניין שיעור הנכות הרפואית. לגרסתו, נוכח קביעות המומחה לעניין טווחי תנועת כף היד, היה עליו לקבוע נכות רפואית בשיעור של 20%.

בנוסף טוען התובע כי היה על המומחה לקבוע גם נכות צמיתה בגין הפגיעה בכתף שמאל.

טענות אלו נדחות. המומחה, בחוות דעתו, תשובותיו לשאלות ההבהרה וחקירתו בפניי, נותר עקבי בקביעותיו, לפיהן הענקת קביעת נכות בשיעור 20% בגין הפגיעה בשורש כף היד, משקפת מצב רפואי חמור ממצבו של התובע, אשר סובל מהגבלה קלה בלבד, וכי לא נותרה לתובע נכות נכות בגין הפגיעה בכתף (ראה בעמ' 8 ואילך לפרוטוקול ישיבת 22/12/11).

בנוסף, גם על פי המסמכים הרפואיים שצורפו לתיק, התובע אובחן כסובל מהגבלה קלה בלבד בתנועות שורש כף היד ולא טופל בגין הפגיעה הנטענת בכתף (ראה למשל מסמך רפואי מיום 07/01/10 שהוגש וסומן נ/2, וכן מסמך רפואי מיום 30/09/09 אשר צורף על ידי התובע).

אשר על כן, אני קובע כי נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה, הינה בשיעור של 10%, כאמור בחוות דעת המומחה.

5.2. נכות תפקודית -

קיימת מחלוקת בין הצדדים לעניין שעור נכותו התפקודית של התובע כתוצאה מהתאונה (התובע טוען כי נותרה לו נכות תפקודית בשיעור 30%, והנתבעת טוענת כי לא נותרה לתובע כל מגבלה תפקודית כתוצאה מהתאונה).

בעדותו בפניי טען המומחה, כי פגיעתו של התובע תשפיע בצורה מינימלית על יכולת עבודתו כנהג משאית. מצד אחר, המומחה טען כי קיים סיכוי של 30% - 25% שכ 5 שנים לאחר התאונה תחול החמרה במצבו של התובע (התפתחות של SNAC WRIST), והנכות הרפואית עקב כך תעמוד על 20%.

בשים לב לאמור לעיל, ולגילו הצעיר של התובע (ראה לעניין זה - ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח', פ"ד נב(3), 792, עמ' 799 - 800), אני קובע כי נכותו התפקודית היא בהתאם לנכות הרפואית שנקבעה לו בתחום האורטופדי על ידי המומחה, היינו - 10% נכות

5.3.  נוכח האמור לעיל , אני מעריך את נזקיו של התובע כדלקמן:

5.3.1. כאב וסבל -

לפי 10% נכות וללא ימי אשפוז -  18,000 ש"ח (מעוגל), נכון להיום.